נשיות

19 פברואר, 2010

הכרה מברוקלין מוזיאון ניו יורק :
האהבה והמיניות העסיקו את בשמת ניראון בעבודתיה  לכל אורכן. העוצמה והכוח מביעים את רגשותיה שלה בצבעים חמים, בקווים מלאי זרימה מלווים בנשיות מובהקת, רוטטת,  ונעה השאובה מעולמה הפנימי בצירוף דימויים מעולם הצומח, החי והדומם. הם משתלבים זה בתוך זה ויוצרים סימביוזה , לעולם שאנו חיים בו. העבודות מקרינות רכות, אישיות ואנושיות. בשמת דנה בקשר בין הטבע לגוף האישה. היא יוצרת את הקשר בין הפרח לבין איבר המין הנשי תוך שימוש של אברי הרבייה של הפרחים כסמלים לאברי המין הנשיים.בהשראת הטבע כמקור חיים והמשכיות הקיום והנשיות שבו, יוצרת בשמת עולם חושני והרמוני, המאופיין בזרימה, רכות והשתנות.

הנשיות היא הכל מהכל. היא ההוויה עצמה, הקיום והמציאות ולכן ב"קבלה", בספר הזוהר אחד מהכינויים הרבים לספירה הנקבית הוא "הכל", – היא הים שאליו זורמים כל הנחלים, והים אינו מלא אותם – ומשום כך היא נטולת כיוון של התקדמות וסובבת במחזורים מעגליים שלא נסגרים ולא נעצרים. האלוהות היא גם אם לעולם, המיניקה את טבע ואת עם ישראל ומספקת מזון רוחני וגשמי לנמצאים בעולם.החיים הם גם דואליים, וכוללים בתוכם תמיד את הלידה ואת המוות. תורת הקבלה מלמדת  את מהות האיכות הנשית. הכוח המיני הוא כח מניע אלהי, הוא כח יוצר, הוא כח מאחד. הוא כוח של אהבה שעושה את דרכו אל תוך הגוף.
הארוס = המיניות, זורם בבריאה כולה. השמים עושים אהבה עם האדמה והשמש אחוזת תשוקה ברדתה אל האופק בשקיעה, הטבע חוגג. הגוף של כולנו נולד וגווע כחלק מאותה חגיגה.

Womb

Picture 16 of 33

oil on canvas 120*90cm

כדי להבין את המקורות החזותיים של האמנות  ואת המשמעות המוצפנת בה, יש לבחון את האיקונוגרפיה ואת הערכים אותם היא מייצגת. העירום הוא נושא מרכזי באמנות ומוצג בצורות מגוונות. העירום הוצג בכל מדיום אפשרי, בכל הסגנונות. העירום הנשי באמנות משמש לצרכים שונים: הוא הופך את דמות האישה לאלה, תמימה, גיבורה, מפתה או לפרובוקטיבית. העירום הנשי מעלה בעיני הצופה מגוון רב של רגשות ופנטזיות ומרתק את תשומת לבו. החיבור, אם כן, בין אישה לנוף או בין איבר מין נשי לפרחים הוא חיבור מוכר בתולדות האמנות. איבר המין הנשי הוצג באומנות כאתר תשוקה, כמחוז חפץ, כשער כניסה למקום אוטופי – השער לגן העדן.

במאמרו "פשר החלומות" מסביר פרויד כי הטופוגראפיה המסובכת של אברי המין הנקביים מובילה לדימוי שיש בו סלעים, יער ומים. הוא מוסיף – "כבר הכרנו את הנוף כתיאורו הסמלי של איבר המין הנקבי….. הגן הוא סמל מצוי של איבר המין הנקבי…. ניצנים ופרחים מייצגים את איבר המין הנשי, ובפרט של הבתולים. כאן תזכרו בודאי, שניצנים הם באמת איבר המין של הצמחים".  פרויד מסתמך על מסורת ארוכת שנים הרואה בניצן את סמל הבתוליות או התשוקה. הסבריו של פרויד מאירים את החיבור החזותי בין העירום הנשי לטבע, לנוף או לפרחים . פרויד גם מדגיש את "התפקיד החשוב של "אמא-אדמה" במוצגים ובפולחנים בימי קדם". מונח זה לטענתו הוא הבסיס לחיבור החזותי התת-מודע בין אישה, אדמה ונוף וזו אף הסיבה שנופים נבחרו לסמל את איבר-המין הנשי.